שִיר היְלָדים הקְלָאסי של מִרְיָם יָלָן שְטֶקֶלִיס מֵיטיב לבטֵא מצב של שלילה מוּחלטת. החתול בוחר להיות ׳בְּרוֹגֶז׳: לא להקשיב, לא לקבל, לא להסכים לְשום פּשָרה. בּיטוּי מוּבהק לְכך נמצא בַּחזרה הרַבּה על המילה 'לא' בַּבַּית השני של השיר. הֶחָתול הסַרבָן יכול ליַיצג כל ילד או ילדה שנִמצאים בְּמצב רוח שכָּזה, ואין ספק שהשיר מכַוֵון גם לְכך. הַבּחירה של המְשורֶרת לסַיֵים אֶת השיר לְלֹא פִּיוּס והשלָמה אולַי רומזת שגם לִרגָשות שְלילִיים יש מקום, ושלֹא הכול צריך להיפָּתר, וּמִייָד. מצד שני, השיר מֵכיל גם ביקורת סְמוּיָה על סַרבָנוּתו של הֶחָתול: תֵיאור תגוּבתו בַּמילים השטוּתִיוֹת 'וְלֹא טָטִי וְלֹא טָטָה' מַעלֶה אֶת האֶפשָרוּת שכַּעס ללֹא פֵּשר והִתנַגדוּת לְכל דבר מבַטְאים הִתנַהגוּת חסרת טעם ואפילו בְּעָיָיתית.